רש"י על עירובין כ״א

1 מטפס - אוחז בידיו ורגליו בכתלים ונכנס ויוצא מטפס קרפי"ר בלע"ז:

2 מידי דחזי לאדם - כיון דמים משוי להו מחיצה בעינן מים חשובין:

3 אם היו רחבין - ואינו יכול לטפס מותר לו למלאות ולשתות:

4 ויתן לפני בהמתו - הוא עצמו אינו מותר לאחוז הכלי לפניה:

5 מה הועילו - בתמיה הרי הועילו למלאות מן הבור שהוא רשות היחיד:

6 אין בורגנין בבבל - דאמר בכיצד מעברין לקמן עירובין ד' נה: אם היו בורגנין חוץ לעיר בתוך ע' אמה ושירים מתעברין עמה ומודדין תחום העיר משם ולהלן ומה הן בורגנין סוכות שעושין שומרי העיר ואינו דבר קבוע וקאמר ר' ירמיה דהנך בורגנין אין בבבל כלו' ואין מתעברין עם העיר דבבבל איכא בידקי דמיא ושטפי להו הלכך לא חשיבי מידי:

7 בחוצה לארץ - בשאר ארצות לבד מבבל:

8 דלא שכיחי מתיבתא - להיות תלמידים הולכים מעיר לעיר ללמוד תורה ופסי ביראות לא הותרו אלא לעולי רגלים ולכיוצא בהן שהולכין לדבר מצוה:

9 דשכיחי גנבי - דגנבי להו הלכך לא חשיבי להיות בתים:

10 דשכיחי מיא - ולא הותרו פסי ביראות אלא למקום שצריכין מי גשמים לכנסן ולשתות מהן דאיכא דוחק:

11 אמרי דקאתיתו מברנש לבי כנישתא דדניאל - שמעתי שאומרי' עליכם שאתם באין מברניש לבי כנישתא דדניאל בשבת מקום היה בבבל ששם היה מתפלל דניאל דכתיב וכוין פתיחן ליה בעיליתיה:

12 אמאי קא סמכיתו אבורגנין - שיש בורגנין משבעים אמה לשבעים אמה:

13 מתוותא - עיירות חריבות ונשארו שם מחיצות מן הבתים ואמרי' התם בפ' כיצד מעברין עירובין נה: נפש שלא נפרצה דהיינו מצבת קבר מתעברת עם העיר ואע"פ שאינה בית ממש:

14 בשבעים אמה ושירים - שני שלישי אמה דהוא שיעור בית סאתים כחצר המשכן כדאמרי' לקמן עירובין ד' נז. נותנין קרפף לעיר דכל שבעים אמה ושירים סמוך לעיר הוי עיר:

15 לכל תכלה ראיתי קץ - דסוף כל דבר יש קץ למצוא סופו אבל מצותך רחבה מאד ואין קץ לתכלה שלה:

16 לא פירשו - איזהו קץ שיעורה:

17 ויפרוש אותה לפני - מגילת תורה שבעל פה הראהו:

18 וכן הוא אומר - דקינים לשון פורענות הוא:

19 והגה - לשון שמחה:

20 עשרים באמה - אמה של הקדוש ברוך הוא:

21 ורחבה עשר - כשהיא עפה היינו כפולה:

22 כי פשטת - לכפילתה הויא עשרים בעשרים:

23 כי קלפת לה - דתשים קליפה זו בראש חבירתה שיהא כל כתיבה מצד אחד:

24 הויא לה ארבעי' - אורך ברוחב כ':

25 ושמים בזרת תכן - מדת עולם חצי אמה על חצי אמה צא וחשוב כמה חצי אמה על חצי אמה יש במגילה ותמצא שלשת אלפים ומאתים כיצד עשה מעשרים אמה רוחב רצועות של רוחב חצי אמה הרי כאן ארבעים רצועות וכל אחת ארבעים אמה לאורכה של מגילה הרי אלף ושש מאות אמה אורך שהן שלשת אלפים ומאתים זרתות:

26 דודאי תאנים - סירות נחושת מלאות תאנים:

27 מועדים - מוכנים:

28 הבכורות - תאנים חשובות הממהרות להתבשל:

29 שאוגדות - קושרות פתחן לצורך בעליהן שאינן נבעלות לאחרים אוגדות לשון אגודה ל"א שמגידות פתחיהן כשרואה דם אומרת לבעלה ויפרוש הימנה:

30 חדשים - דברי סופרים:

31 גם ישנים - דברי תורה:

32 דודי צפנתי - ושמרתי כל אלה לך לשמך:

33 פעמים פעמים ניתנה - שתהא זו חדשה וזו ישנה:

34 דברי סופרים - חדשים שנתחדשו בכל דור ודור לגדור גדר וסייג:

35 ויותר מהמה - לעיל מיניה כתיב דברי חכמים כדרבונות אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה שנחלקו בה חכמי ישראל לאחר שנתמעט הלב ושכחו כדכתיב בסיפיה דקרא נתנו מרועה אחד זה משה וכתיב בתריה ויותר מהמה בני הזהר ממה שניתן בסיני בכתב שהוא עיקר בני הזהר באלו שבעל פה שגם הם עיקר אלא לכך לא נכתבו שאין קץ לעשות ספרים הרבה בכל אלה:

36 עשה ולא תעשה - יש בהן שאין בהם חיוב מיתה אבל דברי סופרים חייבין מיתה על כולן כדכתיב קהלת י׳:ח׳ ופורץ גדר ישכנו נחש:

37 ולהג הרבה - המלעיג עליהן ביגיעות בשר נידון:

38 כל ההוגה בהן - בכל שעה שאדם מחזר בדברי תורה מוצא בהן טעם:

39 הגרסי - שם מקום ל"א שהיה טוחן גריסים:

40 וחיי תלויין בחייך - שאין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי:

41 בילדותו - שהיה יכול לקבל טורח ועינוי:

42 שלמה תיקן עירובי חצירות - וגזר שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו לעשות סייג והרחקה לאיסור תורה שלא יבוא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד והיינו דכתיב ואיזן וחקר תיקן משלים שעשה אזנים לתורה כאזני כלי שאוחזין אותו בם:

43 וידים - נטילת ידים לעשות סייג לטהרות:

44 כרכים - מקום שווקים הן וישוב גדול ורגל רוכלין וסוחרין מצויה שם לפיכך גזל ועריות נוהג בהן:

45 השדה - בני בגא ועובד אדמה ועוסקין בתורה מתוך דוחק:

46 סמדר - גדול מפרח כך משנה מפורשת יותר מן המקרא:

47 הנצו הרמונים - גדלו כל צרכן וכבר הנץ גדל סביבותיו כעין שומר שיש לאגוזים קטנים:

48 משל - טעם:

49 אגמריה בסימני טעמים - קבע לה מסורת וסימנין בין בתיבות המקרא בין בגירסא של משנה:

50 ועשה לה אזנים - שתיקן עירובין וידים וגזר על השניות לעריות כדמפרש ביבמות כא. וע"י כך אוחזין ישראל במצות שנתרחקו מן העבירה כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד משאין לו: